פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה

בית משפט השלום ברמלה

ת"א 52657-09-19 פלוני נ' התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול")

 

בפני	כבוד השופט דב גוטליב
תובע		פלוני  ע"י ב"כ עוה"ד ורון יורם ושות'
נגד
נתבעת		התאגיד המנהל של המאגר לביטוח רכב חובה ("הפול")
ע"י ב"כ עוה"ד בלטר, גוט, אלוני ושות'

 

 

חקיקה שאוזכרה:

חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975: סע'  6ב

חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 [נוסח משולב]: סע'  36, 36 (א)(1), 36(א)(5)

תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956: סע'  29(11)(א)(2), 35 (1)(א), 35 (1)(ב), 44(2)(ש), 47 (5)(א), 75 (א)(1)

פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971: סע'  54

חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], תשמ"ה-1985

תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), תשל"ו-1976

 

 

 

פסק דין

 

1. התובע, יליד 09/12/1981, נפגע בתאונת דרכים ביום 18/10/2012, כרוכב אופנוע. התאונה אירעה בעת שרכב צד ג' התנגש באופנוע בו נהג (להלן: התאונה).
2. במועד התאונה היה התובע בשירות קבע בצה"ל.
3. בשל נזקי הגוף שנגרמו לתובע בתאונה, הגיש התובע תביעה זו לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).
4. הנתבעת היא מבטחת האופנוע והיא מכירה בחבותה לפצות את התובע בגין נזקיו, ומשכך המחלוקת היא בשאלת שיעור הנזק וגובה הפיצוי.
5. לתובע נקבעו נכויות על-ידי וועדות רפואיות של משרד הביטחון, בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959 (נוסח משולב) (להלן: חוק הנכים). נכותו המשוקללת בעקבות התאונה הועמדה על שיעור 30.7% נכות.
6. אין חולק כי בהתאם להוראת סעיף 36 לחוק הנכים התובע אינו יכול לגבות תגמולים מאגף השיקום וגם פיצויי לפי חוק הנכים והוא נדרש לבחור בין המסלולים השונים לאחר מתן פסק הדין.
7. בדיון הוכחות שהתקיים ביום 02/05/2022 העיד ונחקר התובע.
8. בנסיבות שפורטו, אבחן תחילה את מצבו הרפואי של התובע ואת פגיעתו התפקודית ואדון לאחר מכן בשיעור הפיצוי המגיע.

הפגיעות והנכויות הרפואית

9. התובע נפגע באורח קשה בעקבות התאונה ופונה באמצעות אמבולנס לבית החולים ברזילי (להלן: בית החולים). צילומים שנערכו לתובע בבית החולים הדגימו שבר בעצם טראפזיום, בסיס מסרק 2-3 עם תת פריקה ב-CMC1 (שורש כף יד שמאל); שבר מרוסק בירך ימין בשליש דיסטלי; שבר בקרסול ימין, שברים באצבעות כף רגל ימין ושמאל ושבר בכף יד ימין (עמ' 58-74 לראיות התובע). התובע אושפז בבית החולים מיום התאונה ועד ליום 24/10/2012 ושוחרר לשיקום בבית החולים "רעות".
10. התובע עבר שיקום ממושך בבית החולים רעות בין התאריכים 24/10/2012 – 17/12/2012. בהמשך עבר התובע טיפולי שיקום ( פיזיותרפיה, ריפוי ועיסוק וטיפולים פסיכולוגיים) במסגרת אשפוז יום בבית החולים רעות, מספר ימים בשבוע, עד לתאריך 25/4/2013.
11. ועדת רפואית של משרד הביטחון לפי חוק הנכים חוק התגמולים קבעה את נכותו הציבה של התובע בעקבות התאונה, החל מיום 06/09/2020, כדלקמן:
    • א. 10% נכות, לפי סעיף 29(11)(א)(2) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 (להלן: תקנות הנכות), בגין אנצפלופטיה עם ירידה קוגניטיבית קלה.
    • ב. 10% נכות, לפי סעיף 44(2)(ש) לתקנות הנכות, בגין שינויים ניווניים במפרק CMC1 בכף יד שמאל.
    • ג. 10% נכות, לפי סעיף 35 (1)(ב) לתקנות הנכות, בגין החדרת מסמר תוך לשדי לברך ימין.
    • ד. 1% נכות, לפי סעיף 35 (1)(א) לתקנות הנכות, בגין שבר בפמור ימין;
    • ה. 1% נכות לפי 35 (1)(א) לתקנות הנכות, בגין שברים בכף רגל ימין;
    • ו. 1% נכות לפי 35 (1)(א) לתקנות הנכות, בגין כאבים בבוהן כף רגל ימין;
    • ז. 1% נכות לפי 47 (5)(א) לתקנות הנכות, בגין קיצור רגל ימין;
    • ח. 1% נכות לפי 75 (א)(1) לתקנות הנכות, בגין צלקות בגוף שאינן מפריעות.
12. הנכות הרפואית שנקבעה לתובע על ידי ועדה רפואית של משרד הביטחון מחייבת בהליך זה לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים והיא עומדת אפוא על שיעור (משוקלל) של 30.7% נכות. משכך נותר לקבוע את השפעת הנכות הרפואית על תפקודו של התובע.

הנכות התפקודית

13. התובע יליד 09/12/1981 (כבן 31 במועד התאונה), עבד עובר לתאונה וגם כיום בתפקיד טכנאי אלקטרוניקה בשירות קבע בצה"ל. לאחר התאונה התובע השלים לימודי תואר ראשון במדעי המדינה ותואר שני בהיסטוריה של המזרח התיכון.
14. בתצהירו טוען התובע למגבלות וקשיי תפקוד בעבודה ובבית. בתמצית נטען כי מאז התאונה קשה לתובע לעמוד וללכת; קשה לו לרשום דו"חות בכתב יד; הוא שוכח מטלות; קשה לו להירדם ותפקודו ירוד ופחות טוב (בעניין זה מפנה התובע גם לחוות דעת שנתיות שערכו מפקדיו ואשר לעמדתו מצביעות על דירוג פחות טוב ביחס לחוות דעת שניתנו עובר לתאונה). עוד נטען כי בשל קשיי התפקוד והמגבלות שנותרו לתובע בעקבות התאונה הוא קיבל פטור מחלק מהמטלות; יש סיכוי שהתובע יאלץ לפרוש מוקדם יותר ולדבריו אלמלא התאונה הוא יכול היה להתקדם בדרגות ובתפקידים ולהשתכר שכר גבוה יותר.
15. הנתבעת טוענת בתורה כי לנכותו הרפואית של התובע השפעה מזערית, אם בכלל, על תפקודו. לעמדתה יש להעמיד את שיעור הנכות הרפואית לכל היותר על 16.5% נכות. בעניין זה גם הנתבעת מפנה למסמכים מתוך תיקו האישי של התובע בצה"ל ולעמדתה מסמכים אלה מצביעים על תפקוד תקין וטוב יותר לאחר התאונה (המסמכים הוגשו ביום 22/5/2022). כמו כן, הנתבעת מציינת שהתובע השלים שני תארים אקדמיים לאחר התאונה; נולדו לו שני ילדים והוא עלה בדרגות לאחר התאונה. עוד נטען כי התובע נמנע מלהזמין עדים ממקום העבודה שיעידו על קשייו הנטענים ועל אפשרויות הקידום שנטען כי נחסמו בעקבות התאונה וכי הימנעות זו מחזקת את עמדתה ביחס להעדר פגיעה תפקודית משמעותית.
16. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3)792 [1995] (להלן: "עניין גירוגיסיאן"); ע"א 2113/90 אדלר נ' סוכנויות דרום בע"מ [1992]; ע"א 6601/07 אבו סרחאן נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [2010]).
17. עדות התובע ביחס לקשיים והמגבלות אותם הוא חווה בעקבות התאונה היא סבירה ומתיישבת עם התיעוד הרפואי והנכויות שנקבעו לו בעקבות התאונה. לצד האמור, מאז התאונה חלפו שנים רבות, במהלכן תובע המשיך לעבוד באותה עבודה, התקדם בדרגות, שכרו עלה והוא הצליח להשלים לימודי תואר ראשון ושני ואף להרחיב את המשפחה.
18. עיינתי במסמכים מתוך תיקו האישי של התובע בצה"ל ומצאתי תמיכה במסמכים אלה לטענות שני הצדדים. ישנן חוות דעת התומכות בטענת התובע ביחס לתפקוד לקוי ויש בחלק מהמסמכים הנ"ל דירוג המעיד על תפקוד טוב יותר מאשר לפני התאונה (ראו מסמכים הנזכרים בסיכומי הצדדים). התובע יכול היה להזמין לעדות את מפקדיו בצה"ל כדי להוכיח תפקוד לא תקין כנטען ואת הקשר בין התפקוד הנטען ובין מצבו הרפואי בעקבות התאונה. אכן, להימנעות התובע מהזמנת עדים רלוונטיים (גם בני משפחה וגם מפקדים בצה"ל) בהעדר הסבר סביר – שלא נמסר- נודעת משמעות לחובתו של התובע (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 660 (1991); ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה (1) 736, 760(1980); ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית בע"מ נ' טלקר חברה בע"מ, פ"ד מד(4) 595, 603 (1990)).

 

 

 

19. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את גילו של התובע, השכלתו וכישוריו, את נכויותיו ותפקודו לאחר התאונה ואת מכלול נסיבות העניין, אני סבור כי נכותו התפקודית של התובע זהה בעיקרה לנכות הרפואית שנותרה לתובע בעקבות התאונה, פרט לנכות שנקבעה בגין צלקות (1%). לא הוכח כי הצלקות משפיעות באורח כלשהו על תפקודו של התובע.
20. לתובע נותרו נכויות אורתופדיות במספר איברים שונים וגם נכות נוירולוגית. נכויות אלה מכבידות ומקשות על התפקוד, לבטח בהצטברותן יחד (ת"א 45187-07-13 א.ג נ' המאגר הישראלי לביטוח רכב-"הפול", (17/05/2018); ת"א 2684-01-12 א׳ נ' הפול חברה לביטוח בע׳׳מ (13/06/2019)).
21. סוף דבר בהקשר זה, לאור מכלול הראיות והעדויות שהוצגו, ובשקלול טיבן וטיבען של כל אחת מהפגיעות יש להעמיד את שיעור הנכות התפקודית בשיעור זהה לנכות הרפואית, פרט לנכות בגין הצלקות (1%), קרי, נכות בשיעור 29.97% (30% במעוגל).

הנזק

22. למען הנוחות אחזור על הנתונים הרלוונטיים הנדרשים:

התובע יליד: 09/12/1981.

מועד התאונה: 18/10/2012.

גיל התובע בעת התאונה: 31.

גיל התובע כיום: 41.

שיעור נכות רפואית: 30.7% (במעוגל).

שיעור הנכות התפקודית : % 30 (במעוגל).

בסיס השכר

23. הצדדים חלוקים על בסיס השכר לפיו יש לערוך את חישוב הפסדי השכר בתקופת העבר ובעתיד.
24. לאחר שעיינתי בתלושי השכר של התובע בשנת 2012 שוכנעתי שיש להעמיד את בסיס השכר בתקופת העבר לפי הנתונים המצטברים בשנת 2012 (ת/1), בסך של 15,648 ₪ (בצירוף הפרשות המעסיק לקרן השתלמות ולאחר ניכוי מס הכנסה). אשר לתקופת העתיד, עיון בטופס 106 שצירף התובע לשנת 2021 מעלה כי שכרו הממוצע עמד על 19,545 ₪ (בצירוף הפרשות מעסיק לקרן השתלמות ולאחר ניכוי מס).
25. טענת התובע ולפיה יש להעמיד את בסיס בשכר בתקופת העתיד בהתאם לשכרו "הצפוי", לא הוכחה. התובע לא צירף דבר בעניין זה, למעט הדמיית שכר המשקפת דרגת שכר אילו היה התובע מגיע לדרגת רנ"ג או דרגת רס"ב. לא הוכח שאלמלא התאונה התובע היה מגיע לדרגות  הנ"ל או כי בעקבות התאונה התובע לא הגיע לדרגות אלה. עדותו של התובע גם בעניין זה היא עדות יחידה של בעל דין, כמובנה בסעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א-1971, והתובע נמנע מלהזמין את מפקדיו לעדות גם בעניין זה.

הפסד השכר בעבר

26. אין חולק כי לתובע נגרמו הפסדי שכר בתקופת העבר. התובע נעדר מעבודתו מיום התאונה ועד ליום 01/02/2013 (106 ימים); מיום 02/02/2013 ועד ליום 25/04/2013 נעדר 36 ימים בשל אשפוז יום בו שהה חלק מהשבוע; מיום 01/02/2013 ועד ליום 05/07/2013 נעדר התובע בשל קיצור יום עבודה בהתאם לקביעת רופא תעסוקתי ולכן ניצל 40 ימי מחלה נוספים.
27. כפי שנפסק לא פעם, ככל שמדובר בהפסדי עבר, מדובר ב'נזק מיוחד' שיש להוכיח במסמכים ובראיות (ע"א 810/81 לוי נ. מזרחי פ"ד לט(1)477), שכן לאור טבעו ואופיו של הנזק – ניתן בדרך כלל להביא נתונים מדויקים ועל התובע חלה החובה להביא נתונים אלה.
28. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח לפניי נחה דעתי שיש לפסוק לתובע הפסדי שכר בתקופה בה לא עבד ו/או לא עבד באורח מלא והיה באי כושר, בהתאם לשווי הפדיון של ימי המחלה. בנוסף יש לפצות את התובע בגין הירידה בשכר בשנים לאחר התאונה.
29. אחר האמור, הפסדי השכר של התובע בתקופת העבר הם כדלקמן:

• עבור התקופה שממועד התאונה (18/10/2012) ועד ליום 05/07/2013, התובע זכאי לפיצוי בהתאם להסדר פדיון ימי המחלה בצה"ל, בגין 42 מחלה בסך של 17,768 ₪, (מדובר בסכום מהוון למועד שבו התובע צפוי לפרוש בגיל 53 שכן רק במועד זה התובע זכאי לפדות את ימי המחלה, על פי הוראות חוק שירות הקבע בצבא-הגנה לישראל (גימלאות) [נוסח משולב], (תשמ"ה-1985)).
• עבור התקופה שמחודש 05/2013 ועד לחודש 12/2015, יחושב הפסד השכר בהתאם לירידה בשכר ביחס לשכר עובר לתאונה. לאחר שעיינתי בנתוני התיק ובתלושי השכר של התובע נחה דעתי כי יש לפסוק סכום בהתאם לדרישת התובע ובשיעור 32,232 ₪. סכום זה מתיישב עם ההפסדים שנגרמו לתובע בפועל כפי שהוא עולה מנתוני השכר (יצוין שהנתבעת לא חלקה על עצם הזכאות לפיצוי בעבור תקופה זו, אלא רק על שיעור הירידה בשכר) ובצירוף ריבית מאמצע התקופה – 35,084 ₪.

30. מעבר לתקופה זו לא הוכחו הפסדי שכר נוספים בתקופת העבר.
31. לסיכום, הפסדי השכר של התובע בתקופת העבר עומדים על סך של 52,852 ₪, ובצירוף הפסדי פנסיה בשיעור 12.5% – 59,458 ₪.

גריעה מכושר ההשתכרות

32. בהתאם לפסיקה, ככלל, אין בהכרח התאמה בין אובדן ההשתכרות או כושר ההשתכרות, ובין שיעור הנכויות הרפואית והתפקודית. אובדן כושר ההשתכרות נבחן על פי אובדנו של היחיד ותוך התחשבות בכלל נסיבות המקרה.
33. בנדון, שקלתי בין השאר את אופי המגבלות שנותרו לתובע בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה והשלכותיהן על התובע בכלל ועל עיסוקיו בפרט, היום ובעתיד. טענות התובע ביחס למגבלות שנותרו לו סבירות ואולם יש להביא בחשבון כי התובע עובד מאז התאונה ועד היום ואף השביח את שכרו.
34. כפי שנפסק לא פעם, גם אם פגיעה ממשית בכושר השתכרותו של התובע אינה צפויה בטווח הקרוב, אפשר שתהיה לנכותו השפעה על יכולתו לעבוד בפרקי זמן מסוימים בעתיד, ובכלל זה אם יאלץ לעזוב את עבודתו הנוכחית ולהשתלב בעבודה אחרת. יוזכר כי על-פי הפסיקה יש לפסוק פיצוי בעתיד גם לאדם שחזר לעבודתו בשל החשש שמומו עלול להפריע לקידומו ולמציאת עבודה ברמת השתכרות דומה לכשיפלט מאותו מקום עבודה (ע"א 4837/92 אליהו חברה לביטוח נ' ג'ורג' בורבה (23.11.1994)).
35. בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לטיב עבודת התובע, לעיסוקו ולמקצועו, לשנות העבודה שנותרו לו בצה"ל ובהמשך, בשוק האזרחי לאחר שיפרוש משירות קבע בגיל 53, ולסיכוי שהנכויות יגרמו לפגיעה בכושר השתכרותו לאור טיבן וטבען ובהנחת עבודה עד גיל 67 (לא מצאתי כל בסיס לטענת הנתבעת ולפיה התובע יפרוש מכל עבודה בגיל 65), מצאתי שיש לפסוק לתובע פיצוי גלובלי בראש נזק זה, בסכום של 1,001,873 ₪ (הפיצוי בגבולות 70% מחישוב אקטוארי, נכות תפקודית בשיעור 30%, בצירוף הפסדי פנסיה (12.5%)).

עזרה לצד ג'

36. אשר לעזרת הזולת, ההלכה היא, שאם ניזוק זקוק לעזרה שניתנה לו על-ידי קרוב משפחה, אין לראות בכך בלבד, עילה לשלילת הזכות לקבל פיצוי מן המזיק (דוד קציר פיצויים בשל נזק גוף 424 (התשנ"ח-1997); ראו גם ע"א 93/73 שושני נ' קראוז ואח', פ"ד כח (1) 277 (להלן: עניין שושני)). לכן, השאלה איננה אם התובע קיבל בפועל עזרת צד ג', אלא אם היה זכאי לקבלת עזרה כזאת ואם זו ניתנה לו בין על ידי אדם שאיננו קרוב משפחה ובין על ידי קרוב. התשובה לשאלה האחרונה יכול שתשפיע על שיעורו של הפיצוי.
37. התובע סבל מממספר שברים בעקבות התאונה, עבר ניתוחים ולבטח היה מוגבל ונזקק לעזרה מוגברת בתקופת אי הכושר והשיקום הממושך. אשר לתקופת העתיד, לתובע נותרו נכויות משולבות (אורתופדית ונוירולוגית) ושוכנעתי שהוא יזדקק לעזרה מתונה במטלות הדורשות מאמץ גופני מיוחד.
38. לעניין שיעורו של הפיצוי, וכמפורט בעניין שושני הנ"ל, יש לקבוע כי יש להעמיד את הסכום על שיעור נאות (שם, 279ז- 280א), ובהעדר נתונים אובייקטיבים, יפסק סכום גלובלי לטובת התובע (ראה ע"א 315/83 עגור נ' איזנברג ואח', פ"ד לט (1) 197, 205, וכן ע"א 663/84 עטיה נ' עטיה, פ"ד מד(3) 720, 730). על בסיס הלכה זו, ובהעדר נתונים על הוצאה ממשית ועל היקפה, יש לקבוע את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדנה.
39. בנסיבות העניין אני מעמיד את הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד על סך גלובלי של 60,000 ₪.

הוצאות רפואיות, הוצאות נסיעה ואח'

40. הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה הינן 'נזק מיוחד', הטעון פירוט והוכחה הן בדבר הצורך בהוצאתו והן בדבר עלותו (ד. קציר דיני הנזיקין 11 (2003); 480 ואילך, 486 ואילך; ע"א 357/80, נחום נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762; ע"א4986/91, המגן חברה לביטוח בע"מ נ' נחום (1994)). ברם, סביר לקבוע, שהתובע הגיע למעקבים רפואיים בקופת חולים ובבתי חולים ונדרש לטיפולים רפואיים, בדיקות וכמו כן נשא בהשתתפות ברכישת תרופות. משהוכחה לפני נחיצות הטיפולים, המעקב הרפואי וממילא הוצאות הנסיעות הכרוכות בכך, ראוי לפסוק לתובע סכום סביר שישפה אותו על הוצאותיו.
41. במקרה מעין זה, בהתאם לפסיקה, נכון לפסוק הוצאות סבירות על דרך אמדנה ו-"על הצד הנמוך והבטוח" – לשם שמירה על האיזון הראוי (ת.א. 1616/04, שרף נ' אסותא- מרכזים רפואיים בע"מ (2009); ת.א. (ירושלים) 1515/96, יהושוע נ' הסתדרות (1999)).
42. בשים לב לנתוני התיק, ולכך שחלק ניכר מטיפולים הרפואיים ניתנים חינם במסגרת קופת החולים, אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בגין הוצאותיו בסך 10,000 ₪.

נזק לא ממוני

43. בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, שיעור הנכות ו-67 ימי האשפוז, עומד הפיצוי על סך בשיעור 92,208 ₪.

ניכויים

44. מהפיצוי יש לנכות את סכום ההשתתפות העצמית כפי שמופיע בפוליסת הביטוח מנזק שאיננו ממוני, בשיעור 25,000 ₪. בנוסף, יש לנכות בהתאם לפוליסת הביטוח סכום השווה 7 ימי אובדן השתכרות. מצאתי לקבל את טענת הנתבעת לעניין שווי יום עבודה של התובע ולפיכך הניכוי בעבור רכיב זה הינו בשיעור 3,864 ₪.
45. נוכח האמור, סך ניכויי התובע הינם סך בשיעור 28,864 ₪.

הערכת הנזקים

46. מתקבלת הערכת הנזקים הבאה:

א.         הפסדי שכר לעבר בתוספת פנסיה –                       59,458      ₪

ב.         גריעה מכושר ההשתכרות בתוספת פנסיה –           1,001,873 ₪

ג.          עזרת הזולת –                                                     60,000      ₪

ד.         הוצאות רפואיות ונסיעה-                                    10,000      ₪

ה.         נזק לא ממוני –                                                   92,208      ₪

            ו.          ניכויים                                                             28,864      ₪ –

            סה"כ-                                                                         1,194,675 ₪

סוף דבר

47. אחר כל האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע, סכום של 1,194,675 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% מהפיצוי והחזר אגרה וזאת בתוך 30 יום מהיום בו יודיע התובע לנתבעת (בכתב) כי בחר בקבלת פיצוי לפי חוק הפיצויים, הוא מוותר על מלוא התגמולים וההטבות שקיבל ויקבל בהתאם לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), ולאחר שישיב למשרד הביטחון את מלוא התגמולים וההטבות שקיבל לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), על כל רכיביהם (ראו: סעיפים 36 (א)(1) ו- 36(א)(5) לחוק הנכים (תגמולים ושיקום); ע"א 1162/96 הילה וייס נ' אביעד יוסף מאק, פ"ד נ"ג(2), 79).
48. הפיצוי ישולם לתובע בתוך 30 יום, לאחר שיתמלאו התנאים שנקבעו בסעיף 47 בפסק הדין, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.
49. המזכירות תשלח לצדדים את פסק הדין.

 

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 60 יום מהיום.

פסק הדין מותר בפרסום שעה שהוא אינו כולל פרטים מזהים של התובע.

 

5129371512937

54678313

 

ניתן היום, ט"ז טבת תשפ"ג, 09 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.

 

5129371

54678313

 

בעניין עריכה ושינויים במסמכי פסיקה, חקיקה ועוד באתר נבו – הקש כאן

 

דב גוטליב 54678313-/

נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה